בשבוע האחרון מלאו 22 שנים למה שמוגדר כווירוס המחשבים האישיים הראשון, אשר פתח את הפתח למגוון איומים שתקפו מאז את המחשבים שלנו. הווירוסים, תוכנות מחשב זדוניות, הלכו והשתכללו במשך השנים, וגרמו נזקים פיננסיים או נזקי מידע למשתמשים פרטיים ולבתי עסק ברחבי העולם – החל מתקיפה פשוטה לכאורה באמצעות הקפצת פרסומות, דרך מחיקת קבצים ושכפולם ועד להרס של מערכות ההפעלה שחייבו פרמוט מחדש של המחשב.

הכל התחיל בשנת 1986. הווירוס הראשון, בריין (brain) פותח בפקיסטן, דווקא לצרכים חיוביים ולא מתוך כוונה להרע. בריין הפקיסטני אמור היה להגן על נתונים בדיסק מפני העתקה. כאשר מחשב אחד ניסה להעתיק מידע מדיסק שנשמר בידי בריין, הוא היה פשוט נדבק וסובל מנזק.

במשך השנים גילה העולם גילה את פוטנציאל הנזק העצום, ותעשיית הוירוסים נולדה. אחד הראשונים, המוכרים יותר, היה הפינג פונג, וירוס שמוכר לכל שחקן משחקי מחשב בתחילת שנות ה-90.

הפינג פונג היה בעצם נקודה שריצדה על המסך והפריעה למראה תקין. מפתחיו ביקשו בעצם להציג את עצמם כגאוני התכנות החדשים, וטענו: "אנחנו כאן כי אנחנו יכולים להציל כל מחשב, ולפרוץ לאן שאנחנו רוצים".

כך חשבו אותם האקרים של סוף המאה הקודמת, אולם הווירוסים שהם פיתחו לא מתקרבים לאימתם של אלה המסתובבים להם היום, בין הסלולר, המחשב או האייפוד.

ריגול תעשייתי

וירוס חביב במיוחד התגלה לפני כשלוש שנים, והביא למעצרם של מפתחיו – קבוצת האקרים מברזיל. הווירוס היה מזהה את המילה "בנק" בשורת האקספלורר, ומתחיל להעתיק כל פונט שנכתב במחשב. החבורה הצליחה לשלשל לכיסה באמצעות הווירוס סכומי כסף אדירים עד שנתפסה.

לא עברה שנה ושוב ברזיל כיכבה בכותרות המגזינים המכובדים של עולם המחשב, אך הפעם היה זה בזכות מבצע של משטרת ברזיל שזכה לכינוי "פגסוס" בו השתתפו 410 שוטרים. בסופו של המבצע נעצרו לא פחות מ-85 גולשים שגנבו יחדיו 33 מיליון דולר על-ידי חדירות למחשבים וביצוע פעולות בנקאיות. בברזיל, נכתב אז, שיעור ההאקינג תפס תאוצה, למרות שרוב תושבי המדינה כלל לא החזיקו מחשב בביתם.

ומי מאיתנו לא זוכר את פרשת הסוס הטרויאני? הפעם דובר על וירוס לשם ריגול תעשייתי כולל ולא לשם גניבה ספציפית. הסוס הטרויאני הושתל במחשבים של חברות ענק, חברות פרסום ויחסי ציבור כדי לדלות מידע, ולמכרו למתחרים. גם כאן הסיפור הסתיים במעצרם של היצרנים והמפיצים.

פרוטקשן וירטואלי

על מפיצי הווירוסים פותחו תיאוריות קונספירציות שלמות. לא עבר זמן רב עד שהאצבע המאשימה עברה מדמותו של ההאקר הקלאסי, ילד הפלא הגאון, נטול החברים, שיושב לו בבוסטון ויוצר וירוסים, והופנתה לעברן של חברות האנטי וירוס. מאד קל ונוח להאשים את הקפיטליזם, ולטעון שחברות האנטי-וירוס מפתחות את הווירוסים כדי להגדיל את רווחיהן, אולם להוכיח את הטענה ולמצוא לה ראיות – זה קצת יותר קשה.

ההבדלים המהותיים בין אנטי-וירוס כזה או אחר באים לידי ביטוי בהגדרת החברות השונות למילה וירוס. כך, למשל, חברות מסוימות מגדירות מכלילות בהגדרה גם סוס טרויאני ותולעת, ומפתחות תוכנות אנטי-וירוס השומרות על המחשב גם מפני איומים אלה.

העיקרון הכלכלי עליו מבוססת תעשיית האנטי-וירוס הוא בסיסי ופשוט: פרוטקשן – לך יש בעיה ולנו יש פיתרון. רוצה לצאת מזה? שלם, ומהר!

הווירוס האידיאולוגי

בתחילת האלף השלישי המשיכה תעשיית הווירוסים להתקדם, וכבר לא היתה נחלתם הבלעדית של עבריינים או האקרים אידיאולוגיים. כעת הגיע תורם של הטרוריסטים לנצל את נפלאות הטכנולוגיה.

"טרור ברשת" היה למושג חדש. ריצ""ארד קלארק, לשעבר ראש אבטחת הרשתות בבית הלבן. הגדיר את המונח בשפה פשוטה יותר: "הטרוריסטים משתמשים באינטרנט בדיוק כמו כל אדם אחר". אמר, והצליח להבהיל, והפעם, לא רק חברות ובתי עסק אלא מדינות שלמות.

ארגוני הטרור ותומכיהם משתמשים באינטרנט לצרכיהם בדרכים רבות, החל מפריצה לאתרים ממשלתיים או אתרים אחרים (למשל פריצת האקרים של אנשי חיזבאללה לאתרים ישראליים, ולהיפך), גיוס כספים או חברים חדשים, וכן העברת מידע, תכנון ותיאום.

אימאם סאמודרה, אשר נידון למוות עבור חלקו בפיגועים שנערכו בבאלי שבאידונזיה, פרסם בשנת 2002 ספר זיכרונות מבין כותלי בית הכלא, בו תיאר רמאויות כרטיסי אשראי שבוצעו תוך שימוש בווירוסים ברשת, לצורך גיוס כספים לארגוני הטרור.

העתיד מנבא הדבקה

ומה הלאה? העתיד לא צופן בחובו ביטחון.

רוצה להיות מוגן מפני וירוסים? לחץ כאן